בָּלַּיְלָה, קְלוּפָה מֵחַיֵּי הַיּוֹמְיוֹם, סִיבֵי הָעֶצֶב לֹא נָתְנוּ לִי מָנוֹחַ.                              שָׁכַבְתִי וְהִנַּחְתִּי לְלִבַּת הַגּוּף לַחֲרֹג מִמַּעֲטֶפֶת הָעוֹר, לִבְקֹעַ כְּשַׁפִּירִית מִגֹּלֶם, לְרַפְרֵף בְּלֹא גּוּף.   בָּרִחוּף, אֲנִי רַק עֵינַיִם מַבִּיטוֹת סָבִיב-סָבִיב, קְרוֹבַה אֶל עֵין-הַתֵּבֶל. וְהִיא שׁוֹלָחַת צוּף טָבּוּרִי אֵלָי וְאֶל אָהובִי, רְחוֹקִי.